כפי המסתמן כעת, השיח העיקרי במערכת הבחירות יהיה השיח הכלכלי חברתי. ש"ס כהרגלה פתחה את קמפיין הבחירות בצורה חפיפניקית ולא מאורגנת עם שלט בחירות שהזכיר גרפיקה משנות השמונים ושעומד בזכות שני פעילים שמחזיקים אותו משני צדדיו – אבל עם הצהרה ברורה של יו"ר המפלגה שהתחייב כי ש"ס תכנס רק לממשלה שקווי היסוד שלה הם הורדת המע"מ על מוצרי יסוד והעלאת שכר המינימום לסך של שלושים שקלים לשעת עבודה.

אני בטוח שדרעי לא באמת מתכוון לכך, וגם העלאה למשל לסך של עשרים ושבעה שקלים הוא יקבל כמשהו זמני שבסוף יישאר קבוע, אבל בהחלט שינוי מרענן בנושא הבחירות.

השינוי מרענן שבעתיים גם בגלל העובדה שביבי נתניהו השמיע והראה לכל עם ישראל שיש עוד משהו חוץ מהגרעין האיראני ומהבעיה הפלסטינית, וגם הוא, הקפיטליסט הידוע, הכריז שמיד לאחר הבחירות הוא יקדם את חוק הורדת המע"מ על מוצרי יסוד.

הוא אמנם לא נסחף כמו דרעי ולא דרש העלאת שכר המינימום לשלושים שקלים אבל במקרה שלו זו בהחלט הליכה לקראת בוחריו הפריפריאליים וזה אפילו הרבה יותר מהדאגה של אהוד ברק לקשישה שמאושפזת במסדרון בו בזמן שהוא מתאכסן כבר שנים במסדרונות אקירוב, אבל באמת למה להיות קטנוניים.

השאלה הנשאלת כעת היא על משה כחלון. הרי הוא עבד קשה בימי גלותו הפוליטית לייצר לעצמו שם של מנהיג חברתי שיום יבוא והוא יהיה המבוגר האחראי בתוך הפוליטיקה – שיעשה סדר בכאוס החברתי כלכלי כאן בארץ, אז למה הוא היה צריך לזרוק אמירה מדינית מיותרת לחלוטין ושאיננה קשורה לדמותו האפורה משהו.

אין חולק שלאחר הרפורמה אותה החל אריאל אטיאס במשרד התקשורת, את המשך העבודה וגזירת הסרטים עשה כחלון ובהחלט הוא ראוי לאמירה של נתניהו לשרי הליכוד דאז: תהיו כחלונים, אבל אסור לו לשכוח שבסופו של יום הוא לא ביטחוניסט וגם לא מדינאי דגול, אלא הוא 'עמך' במלא מובן המילה, וליכודניק לשעבר, ורק הנושא החברתי ימשיך להרים אותו בסקרים ואולי גם בקלפי כי תכלס רק בזה הוא אולי מבין.

ציפורה ויצחק. לא, זה לא עוד שמות ממדור המאורסים של 'יתד נאמן' אבל אלו בהחלט שמות ממדור המתחברים של הפוליטיקה הישראלית.

יצחק, מעט שובב ומאוד חייכן, בן למשפחה ידועה ושורשית בעולם הפוליטי נבחר לעמוד בראש מפלגה שמחסלת את ראשיה על בסיס קבוע, ובטרם הוא נכנס לרשימת החיסול בגלל הפסד צפוי מראש בבחירות – הוא החליט לעשות מעשה ולבצע חבירה פוליטית כדי שתציל אותו מהחיסול.

ציפורה, פוליטיקאית אפרורית משהו שכבר עמדה בראש מפלגה גדולה של עשרים ושמונה מנדטים אותם איבדה לדעת – הבינה למעשה שהיא אובססיבית לכורסת עור הצבי, אבל גם הבינה שהמזל שהיה לה פעם כבר לא קיים היום, ואת אחוז החסימה אפילו מלמטה היא לא מגרדת.

וכך השתדכו השניים לא לפני שקיבלו את ברכת השושבינים איתן כבל ושלי יחימוביץ, וגם שילמו דמי שדכנות לכמה מח"כי התנועה שאני לא באמת זוכר את שמם וללא השיריון הם היו חוזרים לעשות לביתם ולראות את הכנסת רק מהמסך בבית.

רק שאלה רצינית אחת יש לי כלפי הרצוג, איך הוא נותן חצי קדנציה למי שלא שווה חצי מנדט. איך הוא בכלל משריין מקומות במפלגה לכאלו שנגזר דינם לשוב לביתם. האם עד כדי כך הוא נואש מעצמו פוליטית.

יאמר לזכותה של לבני, היא ניהלה במשך שנתיים את המו"מ מול הפלסטינים ומסתבר שהיא למדה דבר או שניים על דרך ניהול מו"מ ועל עמידה על עקרונות, והנה כאן היא התעקשה על רוטציה וקיבלה, רק השאלה היא מה זה אומר על בוז'י והאם הוא בכלל בנוי לנהל מו"מ מול הגרועים שבאויבינו.

דבר אחד ודאי אפשר שיאמר, הפלסטינים יושבים בבית ונקרעים מצחוק, ורק מייחלים שהצמד הזה ייבחר להנהיג את מדינת ישראל.

בסיפור של בית הספר המריבה בזיכרון יעקב – אין מנצחים או מפסידים פרטיים, בסיפור הזה הפסידה כלל היהדות החרדית. מכיוון שאת חלק מהנפשות הפועלות אני מכיר היטב ואת חלקם אף מוטל עלי לכבדם, עדיין אין זה אומר שלא נעשו כל הטעויות האפשריות ושלא צריך להעביר ביקורת – וזאת בכדי שלא נעמוד שוב באותה סיטואציה כאובה ומביכה בעתיד.

בכל אותם ימים בהם הפרשה כיכבה בראש הכותרות בתקשורת הכללית נמנעתי בכוונה תחילה מלעסוק בנושא שריח פירות באושים עלה ממנו – רק כדי לא להוסיף עוד קיסם למדורה שכבר הייתה ממילא גדולה – בזכות כמה חכמולוגים שבעצם מעשיהם גרמו למערכת החינוך להתערב בסיפור ולקחת אותו ברמה האישית ביותר.

אין לאף אדם זכות לטעון שהורי הילדים אשמים בגלל עצם הפנייה לכלי התקשורת, כי כשכואב אז צועקים ואם הקרובים לא שומעים אז צועקים חזק יותר כדי שהרחוקים אולי ישמעו ויענו. והם אכן ענו.

התקשורת הכללית קפצה על הסיפור כמו ילד קטן שעט על צעצוע נכסף וגררה לסיפור את בכירי משרד החינוך שכבר לא היו יכולים יותר לעמוד מהצד ולשתוק.

כאחד שמכיר את הסיפור מכל צדדיו, היו כאן לשני הצדדים – ביה"ס ומשרד החינוך – לא מעט סולמות לרדת מעל העץ הגבוה עליו טיפסו, אבל נראה היה שאף אחד מהם לא היה מוכן לרדת לפני שהשני ירד.

משחקי האגו המיותרים בין הנהלת הת"ת לבין משרד החינוך עלו שלב כל פעם מחדש, וכאן ניתן להאשים רק את ראשי הת"ת ומנהליו ולא את משרד החינוך, כי בעידן שי פירון פשוט לא היו לי מהם ציפיות.

יש שלב בו מנהל (לא היה כאן איש חינוך) צריך לקבל החלטה עם עצמו ולנסות למזער נזקים, במקרה הזה הסתבר שהיה אי מי שנהנה מתשומת הלב אותה הוא קיבל, אחרי הכל ללא ערבי גבינות ויין המתקיימים תדיר ביקב המקומי מי היה בכלל מדבר על היישוב השקט והפסטורלי הזה.

היה נראה שמישהו הרגיש שהוא שליח היהדות הנאמנה ולכן הוא נלחם בחירוף נפש ועד כלות הכוחות, אבל בפועל הוא לא נלחם במחרבי הדת, והוא גם לא נלחם בנציגי היהדות המתקדמת, הוא היה עסוק במלחמה בשני ילדים קטנים וחמודים שהוריהם והורי הוריהם חרפו נפש למען חינוכם רק שכל חטאם היה שהם יפים מדי / מכוערים מדי / ספרדים, יודעים מה, אני סומך על הקוראים שיבחרו לבד את הסיבה.

הערה לסיום: חשוב שידעו כל אלו שעסקו בסיפור בית ספר המריבה – שבגללם יאיר לפיד צריך לבזבז הרבה פחות כסף בקמפיין הבחירות, הם כבר עשו לו את העבודה.